חבקוק, פרק א׳, פסוק ג׳

זעקתו של הנביא מופנית אל ה' מתוך כאב על מציאות של רשע מתמשך, והוא תוהה לָמָּה ה' מאפשר לסבל להתקיים מבלי להתערב, ומדוע הוא נאלץ להיחשף למראות הנבואה הקשים. הוא מתלונן על כך שה' גורם לו לראות בחושיו, בבחינת תַרְאֵנִי, חטאים ומעשים רעים של אָוֶן, בעוד שה' עצמו מסתכל לעומק, בבחינת תַּבִּיט, אל הכתם הרוחני וְעָמָל שהרוע מותיר בנפש. מציאות זו, שבה מעשי גזל ואלימות של וְשֹׁד וְחָמָס ניצבים תמיד לְנֶגְדִּי, מעוררת משבר אמוני. בעקבות כך וַיְהִי סכסוכים וטענות משפטיות של רִיב וּמָדוֹן, שאותם הרשע יוזם ומצליח לקיים. לנוכח כל אלה, הנביא מצר על כך שדווקא הוא צריך לשאת את נבואת החורבן, ומייחל שאדם אחר יִשָּׂא את המשא הכבד במקומו.