חבקוק, פרק א׳, פסוק ד׳

קרה לכם פעם שהרגשתם שמי שמתנהג לא יפה מצליח ומקבל הכל, בזמן שמי שמשתדל להיות טוב דווקא סובל? זה בדיוק מה שהרגישו בני ישראל כשהם ראו את מלך בבל הרשע מנצח ומצליח. המצב הזה גרם להם לעצב גדול ולבלבול, והם התחילו להתייאש ולהטיל ספק בהשגחה של ה'. בגלל הייאוש הזה, הנביא אומר שתָּפוּג תּוֹרָה. המילה תָּפוּג מתארת חולשה והיעלמות, ממש כמו לב שעוצר לרגע מרוב פחד או הלם. אנשים הרגישו חסרי כוח ופשוט הרפו מקיום התורה. כשהתורה נחלשת, גם הצדק החברתי קורס, ולכן וְלֹא־יֵצֵא לָנֶצַח מִשְׁפָּט. הנביא מסביר שהסיבה לכך היא שהרשע מַכְתִּיר את הצדיק. המילה הזו מזכירה לנו כתר שהוא עגול, והכוונה היא שהרשעים מקיפים את הצדיקים מכל הכיוונים, חוסמים את דרכם ולא נותנים להם לפעול. בגלל שהרשעים כל כך חזקים ורבים, התוצאה היא שיוצא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל, כלומר משפט עקום ומעוות, שבו אי אפשר לעשות צדק אמיתי והכל נראה הפוך ממה שהוא צריך להיות.