דברי נבואה אלו מופנים אל הנהגת העם בתקופת בית שני, ונושאים עמם מסר של טלטלה עולמית עמוקה לצד הבטחה לעתיד. הנביא פונה אל זרובבל, נצר לבית דוד, ומבשר לו על זעזועים כבירים שעתידים לשנות את פני ההיסטוריה.
המילה מַרְעִישׁ משמעותה אזעזע [ביאור שטיינזלץ]. הרעשת השמיים והארץ משמשת כאן כמשל לתהפוכות שלטוניות ומלחמות קשות, בדומה לביטוי השגור על מאורעות קשים שבהם "נהפך העולם" [אבן עזרא]. זעזוע זה מתואר כמצב שבו כוחות שמימיים כאילו יוצאים ממסלולם ונלחמים, בעוד מלכי הארץ מתאספים למלחמה [מצודת דוד].
באשר לזמן התרחשותה של אותה הרעשה עולמית, נחלקו המפרשים לשתי גישות עיקריות:
הגישה הראשונה סבורה כי הנבואה מתייחסת לעתיד הקרוב של אותם ימים. הטלטלה מסמלת את המלחמות שיתחוללו בימי האימפריה הפרסית, וכן את נפילתה העתידית של פרס ועלייתה של מלכות יוון. מטרת הנבואה היא להרגיע את זרובבל ולבשר לו שעל אף המלחמות והתהפוכות העולמיות, מעמדו האישי לא ייפגע אלא אף יגדל [רד"ק].
מנגד, הגישה השנייה דוחה את הפירוש ההיסטורי הקרוב. פרשנים אלו מצביעים על כך שזרובבל נותר בתפקיד פַּחַת־יְהוּדָה (מושל בלבד) ולא מלך מעולם, ואף לא זכה לגדולה מיוחדת לאחר מכן אלא מת בגלות. לכן, הם מפרשים את הפסוק כנבואה על העתיד הרחוק ועל ימות המשיח [אברבנאל, מלבי"ם].
לפי גישה זו, ה' מודיע לזרובבל כי בניין הבית השני אינו סוף הפסוק, שכן הדור ההוא עדיין לא היה ראוי לגאולה השלמה. ה"הרעשה" רומזת לגזרות שמימיות ולחורבן עתידי על ידי הרומאים שיביאו לגלות נוספת [אברבנאל]. עם זאת, בתוך הבשורה הקשה טמונה נחמה גדולה לעתיד לבוא: הזעזוע העולמי מתייחס למלחמות אחרית הימים, כמלחמת גוג ומגוג [מלבי"ם] או למלחמה אדירה שתפרוץ בין אדום לישמעאל [אברבנאל]. ההבטחה לזרובבל היא שאמנם הוא עצמו לא ימלוך, אך מלך המשיח שיופיע באותה עת של גאולה שלמה, יהיה מזרעו וישיב את מלכות בית דוד על כנה. יש הסבורים כי בעקבות הבנת נבואה זו, שלפיה לא יזכה למלוכה בימיו והגלות עתידה לחזור, עזב זרובבל את ירושלים לאחר בניין המקדש ושב לבבל עד יום מותו [אברבנאל].