נבואה זו מציגה הבטחה אלוהית לשינוי דרמטי וטלטלה עולמית, תוך יצירת ניגוד בין המציאות העכשווית והצנועה לבין העתיד לבוא. ה' מבשר לעם כי בקרוב תתרחש התערבות היסטורית כבירה שתשפיע על הבריאה כולה.
הפרשנים מציעים מספר כיוונים להבנת צירוף המילים עוֹד אַחַת מְעַט הִיא. גישה אחת מתמקדת במימד הזמן, ומסבירה כי מדובר בהתרחשות שתבוא בקרוב או שמשכה יהיה קצר [ביאור שטיינזלץ]. יש המפרשים זאת על הבית השני עצמו, שיתקיים זמן מועט יחסית [מצודת דוד], ויש שרואים בכך רמז למלכות יוון שתקום לאחר נפילת פרס ותשלוט על ישראל לזמן קצר [רש"י]. גישה שנייה מפרשת את המילה "מעט" לא כזמן, אלא כביטוי לקלות הפעולה בעיני ה' – עשיית הפלא הגדול הזה היא דבר קטן וקל עבורו, במיוחד אם העם ישוב בתשובה [אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם]. גישה שלישית רואה בכך תיאור פיזי, המעיד כי הבית השני יהיה קטן ומועט בערכו לעומת הבית הראשון שבנה שלמה [אברבנאל]. מנגד, ישנו פירוש רוחני ולפיו רוח הנבואה ששורה כעת על העם היא "מעט", ויש צורך בתוספת של "עוד אחת" – רוח של חכמה ויראת ה' – כדי להביא לגאולה [מלבי"ם].
באשר להבטחה וַאֲנִי מַרְעִישׁ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וְאֶת הַיָּם וְאֶת הֶחָרָבָה – כאשר המילה הֶחָרָבָה מתפרשת כיבשה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ] – קיימת מחלוקת מהותית לגבי טיבו וזמנו של רעש זה.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהרעש הוא משל לכבוד הגדול ולניסים שייעשו לישראל בימי הבית השני, ובפרט לניסי החשמונאים [רש"י, רד"ק, חומת אנך]. בעקבות אירועים אלו, אומות העולם יכירו בהשראת השכינה ויביאו מנחות כסף וזהב לבית המקדש. יש המוסיפים כי הרעש מתייחס גם לפארו של המקדש בימי הורדוס, שאז אכן אירעה רעידת אדמה ממשית, אך התיאור של הרעשת השמיים הוא דרך הגזמה והפלגה [רד"ק].
לעומת זאת, יש המפרשים את הרעש דווקא כרמז לחורבן הבית השני. לפי תפיסה זו, ה' יביא זעזוע עולמי שבו יתאספו צבאות רבים, יגיעו מכל קצוות תבל דרך הים ודרך היבשה, ויילחמו בישראל עד חורבן הבית, כפי שעשו הלגיונות הרומיים [מצודת דוד, אברבנאל].
תפיסה שונה לחלוטין דוחה את ההקשר של הבית השני, וטוענת כי לאור המציאות ההיסטורית נבואה זו עתידה להתקיים רק בימי הגאולה העתידית. לפי קו מחשבה זה, הרעש מתאר מהפכות עולמיות [ביאור שטיינזלץ], מלחמה כוללת נגד האומות בזמן קיבוץ הגלויות, ובניית בית מקדש שלישי אחרון שבו ישרו שלום וכבוד אמיתיים [אברבנאל]. ברוח דומה, הרעש העתידי יתבטא בשינוי ממשי של סדרי הטבע ובמתן אותות ומופתים בשמיים ובארץ [מלבי"ם].