לקראת עת הגאולה, צפוי להתרחש זעזוע עולמי שיוביל בסופו של דבר לפארו של בית המקדש באמצעות עושרן של אומות העולם.
הפרשנים מציעים גישות שונות להבנת המילים וְהִרְעַשְׁתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם. יש המפרשים זאת כזעזוע פיזי של ממש, כגון רעשי אדמה ורעמים שיעוררו חרדה בקרב כל בני האדם ביבשה ובים [אבן עזרא]. מנגד, יש הרואים בכך תנועה נפשית, שבה ה׳ ייתן בלב הגויים דחף וחרדה לצאת ממקומם כדי לחזות בכבוד המקדש [רד"ק]. גישה נוספת קושרת את הרעש לאירועים צבאיים של קץ הימים, ומסבירה כי מדובר בזעזוע וקיבוץ של האומות לקראת מלחמת גוג ומגוג שתקדים את הגאולה האמיתית [מצודת דוד, מלבי"ם].
בעקבות זעזוע זה, נאמר וּבָאוּ חֶמְדַּת כָּל הַגּוֹיִם. הפרשנים מסכימים כי המונח חֶמְדַּת מתייחס לאוצרות, לעושר ולדברים יקרי ערך כמו כסף, זהב, אבנים טובות ובגדים. מבחינה לשונית, הכוונה היא שהגויים יבואו "עם חמדת כל הגוים", כאילו חסרה האות ב' בתחילת המילה [רד"ק]. באשר לאופן הגעת העושר, רוב הפרשנים מסבירים כי הגויים יביאו את אוצרותיהם מרצונם כמנחה לה׳ [אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, דעה אחרת גורסת כי הגויים יביאו עמם את עושרם למלחמה על ירושלים, ושם יאבדו; ישראל הם אלו שייקחו את העושר כשלל ויביאו אותו אל בית המקדש [מצודת דוד].
בסיום הפסוק מבטיח ה׳, וּמִלֵּאתִי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה כָּבוֹד. המילה כָּבוֹד בהקשר זה מתפרשת כעושר החומרי הרב שייאגר במקום [מצודת ציון]. הבית המדובר הוא הבניין האחרון והמיוחל של בית המקדש, שייבנה באותו מקום ממש, ואליו ינהרו כל העמים בסוף הימים [מצודת דוד, מלבי"ם].