הנביא חגי ממשיך לבחון את בקיאותם של הכהנים בהלכות טומאה וטהרה, ובפרט באופן העברת הטומאה דרך שרשרת של מגעים.
בשאלה מהו טְמֵא נֶפֶשׁ, מציגים הפרשנים שתי גישות: יש המסבירים כי הכוונה היא לגופת המת עצמו [רש"י], בעוד אחרים מפרשים שהכוונה היא לאדם שנטמא בעקבות מגע עם מת [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
כאשר הנביא שואל האם הטומאה תעבור אם יגע בְּכׇל אֵלֶּה, הוא מתייחס למאכלים ולמשקים שהוזכרו קודם לכן – לחם, נזיד, יין ושמן [ביאור שטיינזלץ]. מבחינה לשונית, הכוונה אינה למגע בכל הפריטים יחד, אלא למגע באחד מהם [אבן עזרא], והשאלה היא האם פריטים אלו אכן מקבלים טומאה בנסיבות אלו [מלבי"ם].
מטרת השאלה הייתה לנסות את הכהנים ולבדוק אם הם יודעים שקיימת טומאה גם בדרגה שלישית. כאשר שרשרת המגע מתחילה מטומאת מת, הנחשב לדרגת הטומאה החמורה ביותר ("אבי אבות הטומאה"), הבגד שנוגע בו נעשה "אב הטומאה", הלחם מקבל טומאה בדרגה ראשונה, הנזיד בדרגה שנייה, והיין או השמן הופכים לטמאים בדרגה שלישית [מצודת דוד]. בחישוב הלכתי זה, מה שהיה נחשב לטומאה מדרגה חמישית במקרה של מגע בשרץ, נחשב לטומאה מדרגה רביעית כאשר המקור הוא מת [רש"י].
בתשובתם יִטְמָא, הכהנים ענו כהלכה ואישרו שדבר טמא אכן מטמא דברים אחרים בשרשרת זו [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. בכך הם הוכיחו את בקיאותם בהלכות טומאה בדרגה שלישית [מצודת דוד]. מעבר לפרטים ההלכתיים המדויקים, משמעות הפסוק והדיאלוג שבו נחשבת לפשוטה וברורה [רד"ק].