הנחיה אלוהית זו מפנה את הנביא אל ההנהגה הרוחנית, כדי להציג בפניהם שאלה הלכתית שנושאת בחובה מסר עמוק לדור השבים מן הגלות. ה' ציווה על חגי לפנות אל הכהנים, מתוקף תפקידם המסורתי כשומרי הידע, החוק וההלכה וכמורי הדרך של העם [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ].
הנביא נדרש להציג להם שאלה בנושאי תורה, כלומר בדיני טומאה וטהרה [רד"ק]. המילה שאל־נא מתפרשת כבקשה לשאול אותם עתה, בעוד שהמילה לֵאמֹר מקשרת את הפסוק אל השאלה המעשית שתפורט מיד בפסוק הבא [מצודת דוד].
באשר למטרת השאלה ההלכתית, קיימת מחלוקת בין המפרשים. הגישה המרכזית בקרב חלק ניכר מהפרשנים היא שהשאלה נועדה לבחון את בקיאותם של הכהנים, כדי לבדוק שמא שכחו את ההלכות המורכבות של קודש, טומאה וטהרה במהלך שנות הגלות בבבל [רש"י, מצודת דוד, אברבנאל בשם חז"ל].
לעומת זאת, פרשנים אחרים שוללים את ההנחה שמדובר במבחן ידע. הם מציינים כי הכהנים, ובהם יהושע הכהן הגדול, שלטו היטב בתורה, מה גם שהם כבר הקריבו קורבנות על המזבח במשך תשע עשרה שנים בטרם נבנה בית המקדש, ולכן לא סביר שטעו בהלכה או ששכחו אותה [אבן עזרא, אברבנאל]. לפיכך, השאלה ההלכתית לא נשאלה לשם עצמה, אלא שימשה כמשל וכתוכחה לעם ולכהנים. מאחר שהכהנים הסתפקו בהקרבת קורבנות על המזבח הקיים ולא הוכיחו את העם על עצלנותם בבנין בית המקדש עצמו, השאלה נועדה לעורר אותם להשלים את המלאכה [אברבנאל]. מעבר לכך, הבירור ההלכתי נועד להמחיש לעם כי הם עדיין אינם טהורים ומקודשים במידה המספקת כדי שהשכינה והייעוד האלוהי הגדול יחולו עליהם ועל המקדש באחרית הימים [מלבי"ם].