נבואה זו, השלישית במספר בספר חגי, נאמרת על רקע של אכזבה ורפיון ידיים בקרב בוני המקדש. בין העולים מבבל לירושלים היו זקנים שזכרו את הבית הראשון שבנה שלמה, שהיה גדול, מפואר ומלא בזהב ואבנים יקרות. לעומתו, הבית החדש שהחלו לבנות נראה בעיניהם כאין וכאפס, שכן הוא ניבנה בממדים קטנים יותר בשל הגבלות מלך פרס, ונעדר פאר בשל עוניו של העם. תחושה זו גרמה לעם להתרשל במלאכת הבנייה. מטרת הנבואה היא לחזק את המנהיגים, זרובבל ויהושע הכהן הגדול, ואת העם כולו, ולעודד אותם להמשיך בעשייה. המסר המרכזי הוא שמה שחשוב באמת אינו יופי הבית ועושרו החיצוני, אלא רצון ה' והשפעתו שיהיו עמהם [אברבנאל].
התאריך המצוין בפסוק, בשביעי, מכוון לחודש השביעי בלוח השנה, הלא הוא חודש תשרי [מצודת דוד, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. ציון הזמן בעשרים ואחד לחדש מלמד כי הנבואה ניתנה כחודש ימים לאחר שהחלו מחדש במלאכת בניין המקדש [ביאור שטיינזלץ]. בחירת המילים ביד חגי הנביא באה להדגיש כי הנבואה נמסרה לו כשליחות מעשית שעליו להעביר באופן ישיר, כדי שהעם יקום ויעשה מעתה והלאה את מה שה' מצווה עליהם [רד"ק].