חגי, פרק ב׳, פסוק א׳

נסו לחשוב על רגע שבו עבדתם קשה מאוד על ציור או על בניית מגדל, אבל כשהסתכלתם על התוצאה, הרגשתם שזה לא יצא יפה ומפואר כמו שקיוויתם. זה בדיוק מה שהרגישו בוני בית המקדש השני. בין האנשים שעלו לארץ ישראל היו זקנים שזכרו את בית המקדש הראשון שבנה שלמה המלך, שהיה עצום ומלא בזהב ובאבנים יקרות. לעומת זאת, עכשיו העם היה עני, ומלך פרס הגביל את הבנייה, ולכן המקדש החדש נראה להם קטן ופשוט. האכזבה הזו גרמה להם לאבד את החשק ולהתרשל בעבודה. בדיוק בגלל זה ה' שולח נבואה כדי לעודד את המנהיגים, זרובבל ויהושע הכהן הגדול, ואת העם כולו להמשיך לבנות. הנבואה הזו מתקבלת בשביעי, כלומר בחודש השביעי שהוא חודש תשרי, בעשרים ואחד לחדש. התזמון הזה לא מקרי, כי הוא מתרחש בערך חודש אחרי שהם התחילו מחדש את עבודות הבנייה. ה' מעביר את המסר ביד חגי הנביא, כדי להראות שזו שליחות מעשית שנועדה לגרום לעם לקום ולעשות את רצון ה'. המסר המרכזי שחגי מעביר להם הוא מרגיע וחשוב: מה שבאמת חשוב בבית המקדש זה לא היופי החיצוני של הבניין או כמה עשיר הוא נראה, אלא הרצון של ה' והנוכחות שלו שתהיה איתם.