הנביא פונה אל קבוצה ייחודית בעם, המהווה גשר חי בין עברה המפואר של ירושלים לבין ניסיונות השיקום של ההווה. כאשר הוא שואל מִי בָכֶם הַנִּשְׁאָר, הוא מכוון אל הזקנים [אבן עזרא, רד"ק] שגלו מירושלים ונותרו בחיים [רש"י, מצודת דוד]. אנשים אלו ראו את בית המקדש בעודם צעירים מאוד, בטרם החורבן, ושבו ארצה מהגלות כשהם בני שבעים ומעלה [ביאור שטיינזלץ].
הם אלו שזוכרים אֶת־הַבַּיִת הַזֶּה בִּכְבוֹדוֹ הָרִאשׁוֹן, הלוא הוא בית המקדש הראשון שנבנה על ידי שלמה המלך בעושר רב. המבנה הראשון נקרא "הבית הזה" משום שהבניין החדש מוקם באותו מקום בדיוק [מצודת דוד]. המילה בִּכְבוֹדוֹ נכתבת בכתיב מלא עם האות וי"ו ברוב הספרים הישנים והמדויקים [מנחת שי].
הנביא מציף את תחושותיהם ושואל וּמָה אַתֶּם רֹאִים אֹתוֹ עַתָּה, כלומר, כיצד נראה בעיניכם הבניין שאתם בונים כעת [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי הנביא מבין ללבם ויודע שבהשוואה לבית הראשון, הבית הנוכחי נראה קטן, עלוב וחסר חשיבות. הקביעה הֲלוֹא כָמֹהוּ כְּאַיִן בְּעֵינֵיכֶם מבטאת את הפער העצום; אם מנסים להשוות בין שני המבנים, הבית הנוכחי נדמה בעיניהם כהיעדר מוחלט [מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם]. הביטוי כָמֹהוּ כְּאַיִן ממחיש כי המבנה החדש וה"אַיִן" שווים לחלוטין בעיניהם [רש"י].