המערכה הצבאית של ממלכת יהודה נגד אדום שילבה בתוכה מניעים מדיניים, כלכליים ורוחניים. וַאֲמַצְיָהוּ הִתְחַזַּק – התחזקותו של המלך לקראת הקרב נבעה מכך ששמע בקול דבר ה' [מלבי"ם]. מתוך עוצמה זו, וַיִּנְהַג אֶת עַמּוֹ והוביל אותם לפלישה צבאית.
היציאה לקרב נבעה מהצורך לרסן את אדום. אומה זו מעולם לא הייתה גדולה ולרוב הייתה כפופה לשלטון יהודה, אך מעת לעת צברה אוטונומיה ואף העמידה לעצמה מלכים. בנוסף לצורך בריסון השכנים, לממלכת יהודה היה אינטרס מדיני וכלכלי מובהק במערכה, שכן האדומים שלטו על הדרך האסטרטגית לנמל אילת [ביאור שטיינזלץ].
לפיכך יצא אמציהו אל גֵּיא הַמֶּלַח והכה שם עשרת אלפים מבְּנֵי שֵׂעִיר, הם האדומים. אף על פי שניצחון זה נשען על ההליכה בדרך ה', הוא הוביל בהמשך למעשים שחרגו מן הדין. חז"ל מבקרים את המשך המערכה ומציינים כי השלכת השבויים האדומים מראש הסלע נעשתה שלא כדין. בעוון אכזריות זו נענשו אנשי יהודה, וגדודי אפרים פשטו עליהם והכו בהם [מלבי"ם].