אמציהו מלך יהודה מכנס ומארגן את צבאו לקראת מערכה צבאית, אירוע שמופיע כאן בהרחבה לעומת האזכור הקצר והמקוצר שלו בספר מלכים [רלב"ג].
הפסוק מפרט את שלבי הגיוס ואת אופן בניית הכוח הצבאי. המילה וַיַּעֲמִידֵם משמעה שאמציהו סידר את החיילים [ביאור שטיינזלץ], והחלוקה לְבֵית־אָבוֹת מלמדת שהצבא אורגן לפי משפחות. כל בית אב הועמד כיחידה נפרדת ועצמאית, ולכל יחידה כזו מונו שרי אלפים ושרי מאות משלה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. לאחר מכן, וַיִּפְקְדֵם, כלומר מנה וספר אותם [ביאור שטיינזלץ]. החיילים שגויסו היו כל יוֹצֵא צָבָא, אנשי צבא כשירים, אשר היו חמושים ברמח ובצִנָּה שהיא מגן גדול [ביאור שטיינזלץ].
תוצאות המפקד מעלות כי הצבא מונה שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת אֶלֶף לוחמים. הפרשנים מסכימים כי נתון זה מצביע על התמעטות פלאית ודרסטית בכוחה הצבאי של ממלכת יהודה ביחס לדורות הקודמים. לשם השוואה, בימי המלך אסא עמד מספר הלוחמים על כפליים מכך, ובימי יהושפט היה הצבא גדול פי ארבעה. הירידה העצומה בכוח האדם היא הסיבה הישירה לכך שאמציהו נאלץ להשלים את החסר ולשכור מאה אלף חיילים נוספים מממלכת ישראל [מלבי"ם].