שילוח צבא אפרים חזרה לארצו הוביל למסע נקמה אכזרי והרס בערי יהודה. בני הגדוד, שהיוו כוח צבאי גדול בפני עצמו, חשו פגועים ומושפלים מעצם גירושם ממערכות המלחמה, ובתגובה יצאו למסע התנקמות נגד ממלכת יהודה [ביאור שטיינזלץ]. הפעולה הצבאית מתוארת במילה וַיִּפְשְׁטוּ, המבטאת התפשטות ופיזור של כוחות בשטח, כדרכם של לוחמים העוסקים בלחימה ובשלילת שלל [מצודת ציון].
המסלול הגיאוגרפי של ההתקפה, מִשֹּׁמְרוֹן וְעַד בֵּית חוֹרוֹן, חושף את עיתוי הפשיטה ומלמד על אופייה. ההתקפה לא התרחשה מיד עם שילוחם של החיילים על ידי אמציהו, אלא רק לאחר שהם חזרו למקומם בשומרון. אילו היו פושטים על הערים מיד עם עזיבתם את צבא יהודה, כיוון ההתקפה היה מדרום לצפון, והכתוב היה מציין שהפשיטה החלה בבית חורון והסתיימה בשומרון. מכך שהכיוון הפוך, מצפון לדרום, עולה כי הם קודם שבו לביתם ורק משם יצאו להתקפה מאורגנת על ערי יהודה [רש"י]. במהלך מסע הרס זה, הכה צבא אפרים שלושת אלפים מאנשי יהודה ובזז רכוש רב [ביאור שטיינזלץ].