הכרעת הקרב מסתיימת באקט של הוצאה להורג המונית של רבבות לוחמי האויב. בני יהודה לקחו עשרת אלפים לוחמים חַיִּים בשבי. הפועל שָׁבוּ משמעותו לקיחה לשביה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], והוא נהגה בהטעמה על ההברה האחרונה (מלרע) [מנחת שי].
לאחר תפיסתם, הוציאו בני יהודה את השבויים להורג על ידי זריקתם מראש הסלע [ביאור שטיינזלץ]. תוצאת הנפילה מתוארת במילה נִבְקָעוּ, שמשמעותה כי כרסם של המושלכים נבקעה מעוצמת הפגיעה [מצודת דוד].
על רקע אירוע זה והשתלשלות העניינים המופיעה מיד לאחריו, מובא במדרש כי המעשה משקף את הפסוק מספר משלי העוסק באדם ש"רָגַז וְשָׂחַק וְאֵין נָחַת", המבטא מצב של זעם, שחוק וחוסר מנוחה [רש"י].