מלך ישראל מטיח במלך יהודה דברים קשים, ומסביר לו באופן ישיר את המניע האמיתי והמסוכן העומד מאחורי רצונו לצאת למלחמה. יואש טוען כי הניצחון האחרון של אמציה על אדום (שהייתה מדינה לא גדולה במיוחד) גרם לו לתחושת גאווה והתרוממות רוח, ולכן וּנְשָׂאֲךָ לִבְּךָ, כלומר ליבך התמלא ביוהרה [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
לגבי המילה לְהַכְבִּיד, נחלקו המפרשים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לרדיפה אחר כבוד. בעקבות ההצלחה הצבאית, מלך יהודה מבקש להתכבד ולהגדיל את כבוד ממלכתו אפילו על חשבון מלך ישראל, מתוך אשליה ששניהם שווי כוחות [רש"י, רלב"ג, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים את המילה מלשון ריבוי, כלומר ליבו של אמציה דוחף אותו להרבות ולייצר עוד מלחמות [רד"ק].
לאור זאת, יואש מייעץ לו: עַתָּה שְׁבָה בְּבֵיתֶךָ. הואיל וכבר זכית לכבוד מסוים בניצחון על אדום, מוטב שתישאר בביתך ותשמור על הכבוד שכבר השגת, שכן מנוחתך היא כבודך [מצודת דוד, מלבי"ם]. הפרשנים מציינים כי בספר מלכים מופיע פסוק מקביל שבו נאמר במפורש "הִכָּבֵד וְשֵׁב בְּבֵיתֶךָ", עובדה המחזקת את ההבנה ששמירת ההישגים בבית היא הכבוד האמיתי [רש"י, מלבי"ם].
לבסוף מגיעה האזהרה החמורה: לָמָּה תִתְגָּרֶה בְּרָעָה. המילה תִתְגָּרֶה משמעותה יצירת תגר ומחלוקת [מצודת ציון]. יואש מזהיר את אמציה לבל יתגרה בו ויביא על עצמו רעה, שכן התגרות זו תוביל בהכרח למפלה מיותרת וטרגית שלו ושל אנשי יהודה כולם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].