תארו לעצמכם צבא שחוזר מניצחון גדול בקרב, החיילים שמחים וגאים, אבל פתאום נעמד מולם נביא ומתחיל לגעור בהם. למה שזה יקרה? זה בדיוק מה שעשה הנביא עודד בעיר שומרון. כשהוא יצא לקראת צבא ישראל שחזר מהמלחמה מול ממלכת יהודה, הוא לא בירך אותם, אלא כעס עליהם מאוד על האכזריות שלהם כלפי האחים שלהם.
עודד הנביא הסביר לחיילים שהם לא ניצחו בגלל שהם היו טובים או צדיקים יותר, אלא רק בגלל שה' כעס על אנשי יהודה. ה' בחר לתת את הניצחון דווקא לצבא ישראל ולא לעם זר, כי הוא קיווה שהם יזכרו שהוא אלהי אבותיכם, כלומר אבא אחד ואל אחד של כולם, ולכן הם ירחמו על האחים שלהם מיהודה. אבל החיילים לא התנהגו ככה. הנביא מאשים אותם ואומר ותהרגו בם בזעף, כלומר במקום להילחם בצורה מדודה כמו שה' ציפה, הם פעלו מתוך כעס אישי וחסר שליטה, בלי שום רחמים. הוא מוסיף שהכעס שלהם עד לשמים הגיע, שזו דרך ציורית לומר שהם הגזימו לגמרי והענישו את יהודה הרבה יותר ממה שה' רצה, עד שהצעקות של הנפגעים עלו והגיעו ממש עד לשמיים.