תארו לעצמכם שאתם צריכים לנהל מבצע חשוב ומסוכן בתוך המקום הכי קדוש בעולם. איך שומרים על הסדר וגם על הקדושה של המקום? ברגע המכריע של המרד נגד המלכה עתליה, יהוידע הכהן פועל בזהירות רבה. הוא קורא אל פְּקֻדֵי הַחַיִל, שהם הקצינים והמפקדים של הצבא, ונותן להם הוראות מדויקות.
הוא פוקד עליהם: הוֹצִיאוּ אֹתָהּ אֶל מִבֵּית לַשְּׂדֵרֹת. כלומר, הוא מבקש שיוציאו את עתליה מתוך בית המקדש, אבל שיובילו אותה כשהיא מוקפת ושמורה היטב בתוך שורות של שומרים. למה לעשות זאת כך? גם כדי שהיא לא תוכל לברוח, וגם כדי שלא תצליח לצאת אל העיר ולמצוא אנשים שיעזרו לה. השומרים ממש יצרו עבורה מסלול הליכה סגור אל בית המלך, בלי שתוכל לסטות ימינה או שמאלה.
כדי למנוע מאנשים אחרים להתערב, יהוידע מזהיר: וְהַבָּא אַחֲרֶיהָ הָמֵת בֶּחָרֶב. המילה הָמֵת פירושה פשוט להמית. הכוונה היא שאם מישהו ינסה ללכת אחריה ולעזור לה, השומרים צריכים לעצור אותו מיד כדי שלא יסכן את המהלך כולו.
אבל למה לא הענישו את עתליה מיד כשתפסו אותה? הסיבה לכך ברורה: כִּי אָמַר הַכֹּהֵן אַל תּוּמַת בֵּית ה'. יהוידע ידע שאסור לשפוך דם בתוך בית המקדש, כדי לא לפגוע בקדושה של המקום. לכן, רק אחרי שהוציאו אותה החוצה אל אזור השומרים, רחוק מבית ה', ביצעו את העונש שלה.