קרה לכם פעם שהייתם בטוחים שאתם יכולים להסתדר לגמרי לבד, ופתאום הבנתם שאתם ממש חייבים עזרה? זה בדיוק מה שקרה לממלכת ישראל בימי המלך יהואחז. מלך ארם לחץ והתקיף את ישראל שוב ושוב, עד שהמצב שלהם הפך לקשה מאוד. כשהכתוב משתמש במילה עָם, הכוונה היא לצבא של ישראל. הצבא הזה הפך לקטן וחלש כל כך, עד שנשארו בו רק חמישים פרשים, עשרה רכבים ועשרת אלפים חיילים רגליים. זהו כוח קטן מאוד כדי להגן על מדינה שלמה.
הצמצום הזה לא קרה סתם. ה׳ רצה ללמד את העם שיעור חשוב: אם היה להם צבא גדול וחזק, הם היו עלולים להתגאות ולחשוב שהם ניצחו רק בזכות הכוח שלהם. עכשיו, כשהם היו כל כך מעטים, הם ידעו שרק ה׳ יכול להושיע אותם. למרות המצב הקשה, ה׳ לא עזב אותם. כשהוא ראה שהם קרובים לקריסה מוחלטת, התעוררו בו רחמים רבים והוא החליט להציל אותם למען הברית שכרת איתם. המצב שלהם מתואר במילים כֶּעָפָר לָדֻשׁ, כלומר, מלך ארם הביס אותם עד שהם הרגישו חסרי אונים, ממש כמו עפר שדורכים עליו. אבל דווקא מהמקום הכי נמוך הזה, ה׳ ראה את המצוקה שלהם ובחר לעזור להם.