יצא לכם פעם לעשות ניקיון יסודי ולמצוא דברים ישנים מאוד שכבר מזמן היה צריך לזרוק? זה בדיוק מה שעושה המלך יאשיהו. הוא עורך מסע ניקיון ענק בירושלים כדי לסלק את כל העבודה הזרה, ומגיע אפילו למקומות ישנים מאוד שעמדו שם מאות שנים. יאשיהו לא רק מפסיק את העבודה הזרה, אלא ממש הורס את המבנים עצמם כדי שלא יוכלו להשתמש בהם יותר.
התנ"ך מספר שהמבנים האלו היו קרובים להַר הַמַּשְׁחִית. ההר הזה הוא בעצם הר הזיתים, שהיה מוכר גם בשם "הר המשחה". אז למה קוראים לו כאן בשם אחר? זהו כינוי גנאי, שם לא טוב שניתן לו בכוונה בגלל האלילים והעבודה הזרה שהיו בו. באותו אופן, גם המילים שִׁקֻּץ וכן תּוֹעֲבַת הן מילות גנאי ברורות שמתארות את הפסלים של העמים השכנים.
אבל רגע, התנ"ך גם אומר על הבמות האלו אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. האם שלמה המלך החכם באמת בנה מקומות לעבודה זרה? התשובה היא לא. שלמה לא בנה אותם בעצמו, אלא העלים עין ולא מנע מהנשים הנוכריות שלו לבנות אותם. בגלל שהוא לא עצר אותן, התנ"ך כותב זאת כאילו הוא בנה אותם בעצמו.
אולי תשאלו את עצמכם, איך יכול להיות שהמבנים האלו נשארו כל כך הרבה זמן, הרי היו לפני יאשיהו מלכים צדיקים וטובים? המלכים הקודמים באמת הפסיקו את העבודה הזרה, אבל הם השאירו את המבנים והבמות כי העם היה רגיל להקריב עליהם קורבנות לה'. הגדולה המיוחדת של יאשיהו הייתה שהוא החליט לשבור ולהרוס גם את המבנים האלו, כדי לעקור את העבודה הזרה מהשורש וכדי להבטיח שמעכשיו יקריבו קורבנות רק במקום אחד, בבית המקדש.