מלכים ב, פרק כ״ג, פסוק ט״ו

קרה לכם פעם שהתחלתם לנקות משהו אחד, ופתאום הרגשתם שאתם פשוט חייבים לנקות את כל הסביבה כדי שהכל יהיה מושלם? זה בערך מה שקרה למלך יאשיהו. אחרי שהוא ניקה את הממלכה שלו מכל הפסלים והעבודה הזרה, הוא החליט שזה לא מספיק והוא רוצה לנקות את כל ארץ ישראל. לכן הכתוב מספר לנו על וְגַם אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּבֵית אֵל. העיר בית אל בכלל לא הייתה שייכת לממלכה שלו, ממלכת יהודה, אלא לממלכת ישראל שנמצאת בצפון. אבל יאשיהו הלך גם לשם כדי לסלק את העבודה הזרה ואת עגל הזהב שהיו במקום. הוא הגיע אל הַבָּמָה, שזה בעצם המבנה המיוחד שבתוכו העמידו את הפסלים והמזבחות, והחריב אותה עד היסוד. יאשיהו שבר את המזבח, שרף את הבמה ואת עץ האשרה שניטע שם, ואת כל מה שנשאר הוא הֵדַק לְעָפָר. כלומר, הוא כתש ופורר את השאריות היטב, עד שהן הפכו לפירורים קטנים ודקים שממש דומים לעפר, כדי שלא יישאר שום זכר לעבודה הזרה.