הוראת המלך יאשיהו להותיר את קברו של איש האלוהים על כנו, מובילה להצלתן של עצמות נוספות שנקברו באותו המקום.
המילה יָנַע משמעותה יניע או יזיז [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], והמילה וַיְמַלְּטוּ מובנה הצילו. המלך מצווה אַל־יָנַע עַצְמוֹתָיו, כלומר שלא יזיזו את עצמותיו של איש האלוהים משום שהוא אדם קדוש.
הכתוב ממשיך ומתאר שניצלו גם עַצְמוֹת הַנָּבִיא אֲשֶׁר־בָּא מִשֹּׁמְרֽוֹן. הפרשנים מסכימים כי נביא זה הוא "הנביא הזקן", נביא השקר שהתגורר בבית אל אך הגיע במקור משומרון. זהו אותו נביא שפיתה את איש האלוהים מיהודה לשוב עמו, ולאחר מכן ביקש להיקבר בסמוך אליו באותו הקבר ממש.
הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שעצמותיו של נביא השקר ניצלו אך ורק בזכות סמיכותן לעצמות איש האלוהים. מכיוון ששני הנביאים היו קבורים יחד באותו קבר, המלך יאשיהו ואנשיו לא יכלו להבחין בין העצמות השונות. מתוך חשש שמא יזיזו בטעות את עצמותיו של איש האלוהים הקדוש, הם נמנעו מלקחת גם את עצמות הנביא הסמוך אליו, וכך למעשה נמנעו מכל מגע בקבר כולו.