מהלך הטיהור היסודי של יאשיהו עקר מן השורש את מערכות העבודה הזרה שהתבססו בממלכת יהודה, תוך התמקדות באנשי הדת שמונו על ידי קודמיו. פעולה זו נועדה לבטל לחלוטין את הפולחן הזר שהעמיק לחדור אפילו לסביבת המקדש של ה' [מלבי"ם].
הפרשנים מסכימים כי המילה וְהִשְׁבִּית משמעותה ביטול והפסקה של עבודת הפולחן. פעולת ההשבתה כוונה בראש ובראשונה כלפי הַכְּמָרִים, שהם כוהני העבודה הזרה. מקור כינוי זה נובע ממלבושיהם השחורים של אותם כוהנים, והוא קשור לשורש המבטא השחרה וחריכה, כמו בפסוק "עורנו כתנור נכמרו" [מצודת ציון, רד"ק, חומת אנך]. גישה ייחודית מציעה כי כמרים אלו היו למעשה נוכרים, שנשכרו לתפקיד מתוך תפיסה מוטעית שלפיה גויים אינם מוזהרים על איסור עבודה זרה, ולכן יאשיהו סילק אותם [אהבת יהונתן].
כמרים אלו הם אֲשֶׁר נָתְנוּ, כלומר מינו והעמידו, מלכי יהודה הקודמים. לגבי המילה וַיְקַטֵּר, הגישה המרכזית מסבירה כי הכוונה לאותם כמרים שהיו זובחים ומעלים קטורת בַּבָּמוֹת [רש"י, שטיינזלץ], אך יש המפרשים שהמילה מתייחסת למלכי יהודה עצמם, שכל אחד מהם היה מקטיר בבמות [רד"ק, חומת אנך]. מוקדי הפולחן הללו היו פזורים בערי יהודה וּמְסִבֵּי ירושלים, כלומר בסביבות העיר [רד"ק, שטיינזלץ].
בנוסף לכמרים, יאשיהו השבית גם וְאֶת־הַֽמְקַטְּרִים, שהם עובדי אלילים נוספים שהעלו קטורת לבעל ולגרמי השמיים [מצודת דוד, רד"ק]. מעבר לעצם הפסקת העבודה הזרה, יש מן הפרשנים המדגישים כי יאשיהו לא הסתפק רק בביטול תפקידם של העובדים, אלא פעל באופן אקטיבי ודאג להחזיר אותם למוטב [רלב"ג, רד"ק].