מהפכת הטיהור של המלך יאשיהו מגיעה לשיאה עם סילוק מוחלט של כל גילויי העבודה הזרה ומעשי הכישוף מיהודה וירושלים, צעד שנובע ישירות מגילוי ספר התורה במקדש.
הכתוב מונה שורה של פולחנים פסולים שיאשיהו השמיד. האובות, הידעונים והתרפים שימשו כאמצעים שונים לניחוש ולידיעת העתיד [ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מרחיבים במיוחד על מהות התרפים: אלו היו צלמים ודמויות [רד"ק] העשויים בצורת אדם, שבאמצעות כישוף היו מגידים עתידות [מצודת ציון, רד"ק]. יצירתם דרשה מומחיות מאגית מורכבת, שכן העושה אותם היה צריך לכוון את עשייתם לשעה ספציפית אחת בשנה, ובשנה אחת מסוימת הראויה לכך, כדי שיצליחו לדבר על ידי כשפים [רש"י]. לצד אלו, מוזכרים הגלולים והשקוצים, שהם למעשה כינויי גנאי כלליים לעבודה זרה [ביאור שטיינזלץ].
את כל התועבות הללו יאשיהו בער, כלומר פינה וסילק כליל מן הארץ [מצודת ציון]. המניע למעשה זה מתואר במילים למען הקים את דברי התורה הכתובים על הספר. המילה הקים משמעותה קיום ויישום של הכתוב [מצודת ציון], והביטוי על הספר מתפרש כ"בעבור הספר" – כלומר, ספר התורה שנתגלה הוא שהיווה את הסיבה והדחף לכל מבצע הטיהור הזה [מצודת דוד].
לגבי מקום מציאת הספר, הכתוב חותם במילים אשר מצא חלקיהו הכהן בית ה'. הכוונה היא שהספר נמצא בתוך בית ה' [מצודת ציון], אף על פי שהמילה נכתבה ללא האות ב' בתחילתה. כתיב זה, בית ולא "בבית", הוא הנוסח המדויק והמוסכם המופיע בכל הספרים [מנחת שי].