יאשיהו מייצג את פסגת השלמות הרוחנית והתיקון הלאומי בתולדות מלכי יהודה, והוא בולט בצדקתו אף יותר מקודמיו. הכתוב מעיד עליו כי לא היה מלך שהשתווה לו, קביעה שמעוררת קושי, שהרי גם על חזקיהו המלך נאמר מוקדם יותר כי לא היה כמוהו. הפרשנים מיישבים סתירה זו בהבחנה בין המידות שבהן הצטיינו: בעוד שחזקיהו נתעלה על כל המלכים במידת הביטחון בה', יאשיהו התעלה על כולם בשלמות התשובה שלו ובדבקותו המוחלטת באל [מלבי"ם, מצודת דוד, אברבנאל]. יתרה מכך, פעולותיו של יאשיהו לביעור העבודה הזרה היו נמרצות ומוחלטות יותר משל כל המלכים הטובים שקדמו לו, כמו אסא, יהושפט ואפילו חזקיהו, שכן הם הותירו במות על כנן או שנמצאו בהם פגמים אחרים, ואילו יאשיהו לא השאיר זכר לעבודה זרה וריכז את כל העבודה במקדש [רד"ק, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
באשר למהות תשובתו המובעת במילים אֲשֶׁר־שָׁב אֶל־ה', מציגים המקורות כמה רבדים. ברובד הלאומי והמשפחתי, יאשיהו שב מדרכי הרשע של אביו אמון וסבו מנשה [אברבנאל]. מנעוריו בער בו החשק לעבוד את ה', וכאשר קרא בספר התורה והבין את חומרת העונש הצפוי לעם, חרד לדבר ה' והתעורר בכל כוחו להשיב את כל ישראל למוטב ולבער את האלילים מכל הארץ [רלב"ג, רד"ק]. ברובד האישי והפנימי, תשובתו הייתה יוצאת דופן משום שנבעה מלב טהור ומאהבה, ולא מתוך פחד מעונש. אף על פי שהנביאה חולדה הבטיחה לו שהרעה לא תבוא בימיו, הוא לא נמנע מלחזור בתשובה שלמה. גדולתו מתבטאת גם בכך שהתעורר לכך מעצמו, למרות שרוב עבדיו וסביבתו היו רשעים [אהבת יהונתן].
לצד זאת, מביאים הפרשנים מחלוקת עמוקה בדברי חז"ל לגבי עברו של יאשיהו. גישה אחת גורסת כי יאשיהו אכן חטא בתחילת דרכו והיה בעל תשובה במובן המלא של המילה. לעומת זאת, הגישה השנייה קובעת כי יאשיהו מעולם לא חטא. לפי גישה זו, המילים אֲשֶׁר־שָׁב אֶל־ה' מתפרשות באופן ייחודי: מתוך חרדה שמא טעה בדינים שדן בצעירותו, מאז שהומלך בגיל שמונה ועד שנת שמונה עשרה למלכותו, הוא החליט להשיב לכל בעלי הדין את כספם [רד"ק, מצודת דוד, צאינה וראינה, אברבנאל]. פירוש זה מאיר באור חדש את המילים וּבְכָל־מְאֹדוֹ, המבארות כי יאשיהו החזיר את הכספים מתוך "מאודו", כלומר מתוך עושרו ומכספו האישי [מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק].
תשובתו השלמה של יאשיהו ושל דורו טמנה בחובה פוטנציאל היסטורי כביר. כשם שבימי חזקיהו נוצרה שעת כושר לגאולה שהוחמצה, כך גם בימי יאשיהו, בזכות התשובה הכללית, הגיעה עת ראויה לקיבוץ גלויות והחזרת עשרת השבטים, מהלך שאכן החל על ידי הנביא ירמיהו, אף שלבסוף נדחה הדבר בשל סיבות אחרות [מלבי"ם]. ממעשיו של יאשיהו נלמד מסר לדורות, כי בזכות דיני אמת ומשפט צדק עתידה לבוא הגאולה [צאינה וראינה].