שעת משבר לאומית והתעוררות רוחנית חסרת תקדים מובילות את מלך יהודה לנקוט צעד דרמטי. לאחר גילוי מטלטל בבית המקדש, המלך יוזם אסיפת עם המונית במטרה לכרות ברית מחודשת עם ה' ולשנות את מסלולו הטראגי של העם אל עבר הגלות.
הפסוק מתאר כי וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיַּאַסְפוּ אֵלָיו את כׇּל־זִקְנֵי, כלומר את מכובדי העם [ביאור שטיינזלץ]. אולם, האסיפה לא הוגבלה רק אליהם. המלך קבץ אל בית המקדש גם את הכהנים, את הנביאים שחיו באותה תקופה כדוגמת ירמיהו וצפניהו, ואת כל יושבי ירושלים מגדול ועד קטן [צאינה וראינה, אברבנאל].
סדר המילים בפסוק, המזכיר את זִקְנֵי יְהוּדָה לפני וִירוּשָׁלִָם, אינו מקרי. הקדמת אנשי הפריפריה (יהודה) לתושבי עיר הבירה (ירושלים) נועדה לעורר חרדה בקרב העם. סדר זה נועד להמחיש להם את התגשמות קללת התוכחה שבה הגר והזר עולים מעלה מעלה, ואילו תושב הארץ יורד מטה מטה – מצב שבו הסדר החברתי הטבעי מתהפך [אהבת יהונתן].
הגורם הישיר לאסיפה זו היה מציאת ספר תורה עתיק בבית המקדש. הפרשנים מסכימים כי לא היה זה ספר רגיל, אלא ספר התורה המקורי שנכתב על ידי משה רבנו בעצמו, אשר היה גנוז לצד ארון הברית [אברבנאל, אהבת יהונתן]. קריאת הספר עוררה חרדה עצומה בקרב המלך והעם, והמקורות מציגים גישות שונות ומשלימות לסיבת הבהלה:
מחד, החרדה נבעה מעצם שמיעת נבואות החורבן. המלך יאשיהו הבין שהקללות הכתובות בתורה מותנות במעשי העם, וקיווה שעל ידי חזרה בתשובה המונית יוכל לבטל את רוע הגזירה ולעורר את רחמי ה' [אברבנאל].
מאידך, הבהלה נבעה מהבנות תיאולוגיות עמוקות שעלו מתוך הספר המקורי. ראשית, העובדה שמשה רבנו כתב בעצמו בספר זה על מותו שלו, הוכיחה לעם שכאשר ה' גוזר גזירה סופית – היא אינה ניתנת לביטול. תובנה זו המחישה להם שגזירת הגלות שאיימה עליהם היא מוחשית ולא תשוב ריקם. שנית, באותו דור רווחה תפיסה שגויה לפיה קיום המצוות תלוי רק בישיבה בארץ ישראל, וכי בגלות הם יהיו פטורים מעול התורה. גילוי ספרו המקורי של משה, על כל התגים המעטרים את אותיותיו ומרמזים לתורה שבעל פה, נועד להזכיר להם שחובת קיום התורה והמצוות נצחית ועומדת להם גם מחוץ לגבולות הארץ [אהבת יהונתן].
בעקבות גילויים אלו, המלך נעמד על העמוד – המקום המיוחד השמור למלכים בבית המקדש – וכרת ברית שבועה עם העם ללכת בדרכי ה' ולשמור את כל מצוותיו, הן המצוות המובנות בשכל והן החוקים שאין להם טעם גלוי, בלב שלם [צאינה וראינה, אברבנאל]. מהלך זה של כריתת הברית נועד גם "להערים" על נבואת הפורענות; התוכחה קבעה שה' יוליך את העם "אל עם אחר". יאשיהו קיווה שעל ידי חזרה בתשובה ושינוי דרכם הרעה, ישראל עצמם יהפכו ל"עם אחר" וחדש מבחינה רוחנית, ובכך תתקיים הקללה לטובה מבלי שיצטרכו לגלות [אהבת יהונתן].
העם כולו קיבל עליו את הברית ללא עוררין. כתוצאה מכך, הורה יאשיהו לטהר את הארץ מכל עבודה זרה. יתרה מזאת, מתוך הבנה עמוקה ונבואית שבית המקדש עתיד להיחרב לבסוף, הוא פעל מבעוד מועד וגנז את ארון הברית במקום מסתור שהכין שלמה המלך, כדי להגן עליו מפני האויבים שעתידים לבוא ולבזוז את כלי הקודש [אברבנאל].