במסגרת המהלך הרחב של המלך יאשיהו לטיהור הארץ מעבודה זרה וריכוז הפולחן, הוא פועל נגד הבמות המקומיות וכהניהן. תחילת הפעולה היא בכינוס הכהנים: וַיָּבֵא אֶת־כָּל־הַכֹּהֲנִים מֵעָרֵי יְהוּדָה. רוב הפרשנים מסכימים כי כהנים אלו היו מזרע אהרן, אך חטאו והפכו לכומרי עבודה זרה. יאשיהו הביא אותם לירושלים במטרה להחזירם בתשובה [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל, רלב"ג]. גישה נוספת מציינת כי הכהנים הללו דווקא הקריבו לה', אך עשו זאת בבמות מקומיות, דבר שהיה אסור [ביאור שטיינזלץ], או שיאשיהו השתמש בהם כדי שיצביעו על מיקומי הבמות ויטמאו אותן בעצמם [מלבי"ם].
לאחר מכן, המלך פונה לטפל בבמות עצמן הפזורות בכל רחבי ממלכת יהודה, מִגֶּבַע עַד־בְּאֵר שָׁבַע [ביאור שטיינזלץ]. הפעולה שננקטה כלפיהן היא: וַיְטַמֵּא אֶת־הַבָּמוֹת אֲשֶׁר קִטְּרוּ־שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים. הפרשנים מסבירים שפעולת הטומאה נעשתה על ידי השלכת נבלות ודברי טומאה שונים על הבמות. מטרת המעשה הייתה להוכיח את אפסותם של אלילי הנכר, ולהמאיס ולהרחיק את העבודה הזרה מלב העם [רד"ק, אברבנאל, צאינה וראינה]. יש המדייקים כי יאשיהו בחר רק לטמא את הבמות הללו ולא לנתץ אותן כליל, משום שרובן היו מוקדשות במקורן לעבודת ה' [מלבי"ם].
לעומת זאת, יחסו אל הבמות שהיו מוצבות מול שערי הערים היה שונה: וְנָתַץ אֶת־בָּמוֹת הַשְּׁעָרִים. מתוכן, הכתוב מציין במיוחד את הבמה אֲשֶׁר־פֶּתַח שַׁעַר יְהוֹשֻׁעַ שַׂר־הָעִיר. רוב הפרשנים מסבירים כי במה זו הוזכרה בנפרד משום שהייתה הגדולה והמרכזית מכולן [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל]. מנגד, ישנו פירוש רעיוני הרואה באזכור שמו של יהושע רמז לביקורת היסטורית, לפיה יהושע בן נון היה צריך לבער את העבודה הזרה מן הארץ כבר בימיו [אהבת יהונתן]. מיקומה המדויק של במה גדולה זו מתואר במילים אֲשֶׁר־עַל־שְׂמֹאול אִישׁ בְּשַׁעַר הָעִיר, כלומר, היא ניצבה לשמאלו של אדם הנכנס אל תוך העיר [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].