לאחר שנפצע אנושות בקרב במגידו ולא שרד, הובאה גופתו של המלך יאשיהו לירושלים. עבדיו קברו אותו בִּקְבֻרָתוֹ, כלומר בקברות המלכים, בתוך חלקה מיוחדת שאותה כרה והכין לעצמו עוד בחייו [מצודת דוד, רד"ק]. מיד לאחר הקבורה, התערב העם בתהליך העברת השלטון ולקח את בנו יהואחז כדי להמליכו.
הכתוב מציין במפורש וַיִּמְשְׁחוּ אֹתוֹ, ופעולה זו מעוררת תמיהה, שכן הכלל הוא שמלך בן מלך אינו זקוק למשיחה בשמן. רוב הפרשנים מסכימים כי המשיחה העידה על מחלוקת ועל חריגה משורת הדין, שכן יהואחז לא היה הבכור ולא היורש הטבעי. אחיו, יהויקים, היה מבוגר ממנו בשנתיים, עובדה הנלמדת מכך שיהואחז עלה לשלטון בגיל עשרים ושלוש ומלך רק שלושה חודשים, בעוד יהויקים החליפו כשהוא בן עשרים וחמש. בשל כך, "עם הארץ" נאלצו לקחת את יהואחז בחזקה ולהמליכו בכוח [רש"י, רד"ק, רלב"ג, מלבי"ם].
הפרשנים חלוקים באשר למניע של העם להעדיף את האח הצעיר, תוך התבססות על רשימת בני יאשיהו המופיעה בספר דברי הימים. גישה אחת מסבירה שהעם בחר ביהואחז משום שהוא היחיד שהיה ראוי למלא את מקום אביו הצדיק, בניגוד ליהויקים, ולכן הוא נחשב "בכור למלכות" אף שלא היה הבכור הביולוגי [רד"ק]. מנגד, יש הסבורים כי העם פעל שלא כהוגן כאשר התעלם מיוחנן, הבכור האמיתי שאולי היה ממשיך בדרך הישר של אביו, ובחר תחתיו ביהואחז שהיה נוטה למעשים מגונים [רלב"ג]. מסורת פרשנית נוספת מציעה תמונה פוליטית מורכבת אף יותר, לפיה יאשיהו בכלל המליך את בנו צדקיהו עוד בחייו, אך לאחר מות יאשיהו העם מאס בצדקיהו, מרד בהחלטת המלך המנוח, והמליך את יהואחז תחתיו [רד"ק].