בימי מלכי יהודה המאוחרים חדר אל תוככי ירושלים ואזור המקדש פולחן זר ומוחשי של עבודת השמש. במסגרת טיהור הארץ מעבודה זרה, המלך יאשיהו עוקר מן השורש את הטקסים הללו, אשר כללו תהלוכות ראווה של בעלי חיים וכלים שדימו את מסלול גרמי השמים.
הפרשנים מסכימים כי המילה וַיַּשְׁבֵּת משמעותה ביטול הפולחן והפסקתו. אף על פי שבעלי חיים אינם נאסרים בהנאה אפילו אם נעבדו כעבודה זרה, יאשיהו הקפיד להשבית אותם מפעילותם [מלבי"ם]. פולחן זה, שהוכנס ליהודה ככל הנראה בימי המלכים מנשה ואמון, כלל אֶת־הַסּוּסִים וכן את מַרְכְּבוֹת הַשֶּׁמֶשׁ, כלומר מרכבות שנגררו על ידי סוסים אלו, ומסען סימל את תנועת השמש בשמים [שטיינזלץ].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמלכי יהודה ייחדו סוסים אלו כדי שהעובדים לַשֶּׁמֶשׁ ירכבו עליהם מדי בוקר לקראת זריחת החמה. מסלול התהלוכה החל מִבֹּא בֵית־ה', כלומר מפתח המקדש, והמשיך מזרחה אֶל־לִשְׁכַּת נְתַן־מֶלֶךְ הַסָּרִיס. באשר לזהותו של נתן מלך, רוב הפרשנים סבורים כי זהו שמו הפרטי של השר [רש"י, מצודת ציון, רד"ק], אולם יש המפרשים כי זהו תואר המעיד על כך שהלשכה ניתנה מהמלך למי שמונה להיות שר [אברבנאל].
לשכה זו מוקמה אֲשֶׁר בַּפַּרְוָרִים. בעוד שחלק מן הפרשנים ציינו כי אינם יודעים את פירוש המילה [רש"י], הגישה המקובלת היא שהכוונה למגרשים ולפרברי העיר [רד"ק, מצודת ציון, מנחת שי, שטיינזלץ], וכי אותו שר היה ממונה על אזורים אלו [רד"ק, רלב"ג].
לתהלוכה זו הייתה משמעות סמלית חמורה. העובדים לשמש היו צועדים מבית ה' אל עבר הלשכה שבמזרח, שם ככל הנראה התקיימה העבודה עצמה. בכך הם הפנו את עורפם להיכל ה' והשתחוו מזרחה. מעשה זה עמד בניגוד מוחלט לכוונת התורה, שקבעה את מיקומו של קודש הקודשים דווקא בפאת מערב, כדי להרחיק את העם מפולחן השמש הזורחת במזרח [רלב"ג, אברבנאל, מלבי"ם].
בסופו של דבר, יאשיהו ביטל את תהלוכת הסוסים, ואת המרכבות עצמן שָׂרַף בָּאֵשׁ כדי להכחיד כל זכר לפולחן.