מעמד חידוש הברית בין העם לה' מגיע לשיאו בטקס פומבי ורב-רושם בהנהגת המלך. אירוע היסטורי זה אינו מסתכם רק בקריאה בספר התורה, אלא מהווה התחייבות לאומית מחודשת, פנימית ומעשית לקיום מצוות התורה לדורות.
בפתיחת המעמד ניצב המלך עַל הָעַמּוּד. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר במקום מוגבה ומיוחד בבית המקדש שהיה מיועד לעמידת המלך, בדומה למקומו הקבוע בעת קריאת התורה במעמד הקהל [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, רלב"ג וביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המעניקים למיקום זה משמעות סמלית עמוקה ודורשים כי המלך עמד סמוך לעמוד הימני במקדש, הנקרא "יכין". בחירה זו נועדה לבטא את התיקון שעשה יאשיהו המלך הצדיק, אשר בא והשתמש בקדושה במקדש שאותו בנו וטימאו המלכים הרשעים שקדמו לו [אהבת יהונתן].
התחייבות המלך היא לְהָקִים את דברי הברית, כלומר להוציאם מן הכוח אל הפועל ולקיים הלכה למעשה את דברי התורה הכתובים בספר [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הברית כוללת שמירה על מצוות, חוקים, וְאֶת עֵדְוֹתָיו – מילה הנהגית עם תנועה באות וי"ו [רד"ק ומנחת שי]. ה"עדות" הן אותן מצוות המשמשות כעדות לאירועים היסטוריים או לאמונה, כדוגמת אכילת מצה המעידה על יציאת מצרים, או שמירת השבת המעידה על ביטחון מוחלט בה' [אהבת יהונתן].
בסיום המעמד נאמר וַיַּעֲמֹד כָּל הָעָם בַּבְּרִית. עמידה זו אינה רק תיאור פיזי, אלא ביטוי של התחזקות פנימית, שבה העם קיבל על עצמו את הברית בפה ובלב באופן טקסי, רשמי ונחרץ [רד"ק, מצודת דוד וביאור שטיינזלץ]. קבלה זו כללה גם את ההתחייבות לשמור את התורה שבעל פה עליהם ועל זרעם [אהבת יהונתן]. אף על פי שעם ישראל כבר מושבע ועומד על קיום התורה עוד ממעמד הר סיני, ההסכמה הציבורית המחודשת במעמד זה יוצרת תוקף מחייב ומשמעותי עבור הציבור כולו [חומת אנך].