מבצע הטיהור של יאשיהו מגיע אל שרידי העבודה הזרה שהותירו אחריהם מלכי יהודה הקודמים, הן בארמון המלוכה והן במתחם המקדש. עולה השאלה מדוע מזבחות אלו לא בוערו עד כה על ידי מלכים צדיקים כחזקיהו, או על ידי מנשה עצמו לאחר שחזר בתשובה. התשובה לכך היא שבעבר המלכים הסתפקו בביטול העבודה הזרה גרידא, או שאף החלו להקריב על המזבחות הללו לה'. יאשיהו, לעומת זאת, החליט להשמיד אותם כליל משום שדבק בהם פגם של עבודה זרה בעברם [מלבי"ם].
הפסוק מפרט שני מוקדים מרכזיים שבהם פעלו המלכים הקודמים. המוקד הראשון הוא הגג עלית אחז, כלומר הגג של עליית אחז. מבחינה לשונית המילה "גג" נכתבה ללא סמיכות מפורשת, אך הכוונה היא לגג העלייה שאחז ככל הנראה בנה במיוחד לשם עבודה זרה [רד"ק], בדומה למבנה של מזבחות אשוריים או ארמיים [ביאור שטיינזלץ]. המוקד השני הוא המזבחות שבנה מנשה בשתי חצרות בית ה', והכוונה היא לחצר הכהנים ולחצר ישראל [מצודת דוד].
פעולת המלך מתוארת במילה נתץ, שמשמעותה שבירה וכיתות של המזבחות [מצודת ציון]. באשר למילה וירץ, קיימת מחלוקת פרשנית סביב שורש המילה. גישה אחת מפרשת זאת מלשון רציצה ושבירה, כלומר המלך רוצץ וכתת את המזבחות [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. גישה שנייה קושרת את המילה לשורש ר.ו.צ, ומסבירה כי המלך סילק וביער את המזבחות מן המקום במהירות ובמרוצה [רש"י, רד"ק, מצודת דוד]. לבסוף, את העפר שנותר מהמזבחות המנותצים השליך יאשיהו אל נחל קדרון, שהוא אזור מישור קדרון [רלב"ג].