החזרה בתשובה של כהנים שסרחו אינה מוחקת לחלוטין את השלכות עברם, ומעמדם במקדש משתנה לצמיתות. הפרשנים מסכימים כי כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת הם כהנים כשרים מזרע אהרן, אשר חטאו והקטירו לעבודה זרה בבמות ברחבי הארץ. אף על פי שהמלך יאשיהו טיהר את הארץ והחזירם למוטב, הם נפסלו לעולם מעבודת ההקרבה, ולכן לֹא יַעֲלוּ לשרת בפועל על מזבח ה' בירושלים.
עם זאת, פסול זה לא שלל מהם לחלוטין את זכויות הכהונה. הפרשנים מסבירים שמעמדם החדש הושווה לזה של כהנים בעלי מום. משום כך, הם נמצאים בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם – כלומר, הם חולקים את מתנות הכהונה עם שאר הכהנים ומורשים לאכול מהן, אך מנועים מלבצע את עבודת המזבח עצמה.
באשר לצירוף אָכְלוּ מַצּוֹת, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר באכילת שירי המנחות, שהיו נאפות כמצות, והדבר משמש כדוגמה לכל שאר בשר הקודשים שהותר להם לאכול. מנגד, פירוש רעיוני שונה [אהבת יהונתן] מסביר את האכילה של המַצּוֹת דווקא, בכך שכהנים אלו היו שקועים בטומאת עבודה זרה והתקשו לפרוש ממנה. החמץ מסמל את יצר הרע, ולכן כדי להתרחק מהשפעותיו השליליות של העבר, נקבע כי יאכלו מצות.