עצרתם פעם לחשוב מה קורה כשמישהו עושה טעות, מתחרט עליה באמת ומתקן את דרכו, אבל עדיין צריך להתמודד עם התוצאות של המעשים שלו? זה בדיוק מה שקרה לקבוצה שנקראת כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת. אלו היו כהנים רגילים מהמשפחה של אהרן, שחטאו והקריבו קורבנות לעבודה זרה במקומות שונים בארץ. המלך יאשיהו עזר להם לחזור בתשובה, אבל בגלל מה שעשו בעבר, נקבע שהם לֹא יַעֲלוּ לשרת ולהקריב קורבנות על המזבח של ה' בירושלים.
למרות זאת, הם לא איבדו את כל הזכויות שלהם ככהנים. היחס אליהם הפך להיות דומה ליחס אל כהנים שיש להם מום בגוף, ולכן הם נשארו בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם. כלומר, הם המשיכו להיות חלק ממשפחת הכהנים וקיבלו רשות לאכול מהמתנות הקדושות. כשהכתוב מספר שהם אָכְלוּ מַצּוֹת, הכוונה היא שהם אכלו את השאריות של קורבנות המנחה שהיו נאפות כמו מצות, וזו דוגמה לכך שהם המשיכו לאכול מהאוכל הקדוש יחד עם כולם, גם אם לא יכלו לעבוד על המזבח בעצמם.