מעמד היסטורי נדיר מתרחש במקדש, כאשר המלך אוסף את כל שדרות העם, ממנהיגי האומה ועד לפשוטי העם, כדי לשמוע את דברי המגילה שהתגלתה. התכנסות זו נועדה לזעזע את הציבור ולהוביל אותו לחזרה בתשובה דרך חידוש הברית עם ה׳.
באשר לנוכחותם של וְהַנְּבִיאִים במעמד זה, קיימות שתי גישות [רד"ק]. הגישה הראשונה, הנשענת על התרגום הארמי, מסבירה כי הכוונה היא לסופרים ולתלמידי חכמים, שכן באותה עת לא נכחו נביאים בירושלים. מנגד, הפירוש המילולי גורס כי נביאי התקופה, כדוגמת ירמיהו וצפניה, שלא היו בעיר בעת מציאת הספר, הגיעו כעת לירושלים במיוחד כדי להשתתף באסיפה ההמונית שזימן המלך.
הפרשנים מסכימים כי סֵפֶר הַבְּרִית שהוקרא לעם הוא למעשה פרשת התוכחות והקללות המופיעה בסוף ספר דברים. המגילה הַנִּמְצָא בְּבֵית ה׳ התגלתה כשהיא גלולה ופתוחה בדיוק בפרשה זו. עובדה זו, יחד עם ההכרה שמדובר בספר תורה מקורי וקדוש שנכתב בידי משה רבנו, היוותה סיבה עוצמתית להחריד את העם ולהניעו לשוב אל ה׳ [מצודת דוד].
הקריאה בשם זה אינה מקרית. פרשת התוכחה מסתיימת במילים המציינות שאלו הם דברי הברית, ומיד אחריה מופיעה פרשת ניצבים, שבה משה רבנו הקהיל את כל ישראל כדי להעבירם בברית. המלך יאשיהו פעל מתוך הקבלה מלאה למעשהו של משה: הוא קרא למגילה בשם זה, ובדומה למשה, הקהיל את העם כולו כדי להכניסם מחדש בברית ה׳ ובשבועתו [מלבי"ם].