יאשיהו המלך מרחיב את מסע הטיהור שלו נגד עבודה זרה, ופועל לעקירת שורשיה ההיסטוריים גם מחוץ לגבולות ממלכתו. המילים וְגַם אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּבֵית אֵל מדגישות נקודה מרכזית: הפרשנים מסכימים כי העיר בית אל לא הייתה שייכת לנחלת יהודה, אלא לממלכת ישראל בצפון [מלבי"ם, מצודת דוד, אברבנאל]. יאשיהו לא הסתפק בביעור העבודה הזרה מערי ממלכתו בלבד, אלא לקח על עצמו לבער את העבודה הזרה, ובכללה את עגל הזהב, מכל חלקי ארץ ישראל [מלבי"ם, אברבנאל].
מאחר שהמקום שימש לפולחן זר, יאשיהו החריב אותו עד היסוד [מלבי"ם]. המילה הַבָּמָה מכוונת למבנה עצמו שהוקם כדי להעמיד בתוכו את הפסלים והמזבחות, ויש להבין את הכתוב כאילו נאמר "והבמה" [מצודת דוד]. יאשיהו נתץ את המזבח ואת הבמה, שרף את הבמה ואת עץ האשרה, ואת השאריות הֵדַק לְעָפָר, כלומר כתש ופורר אותן היטב עד שהפכו לפירורים דקים הדומים לעפר [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].