המאבק המדיני והצבאי באזור גובה מחיר כבד מממלכת יהודה, ומביא לקצו הטראגי של מלך צעיר שניסה לבסס את שלטונו אך נרמס תחת כוחה של המעצמה המצרית. פרעה נכה, מלך מצרים, מטיל את מרותו בכוח הזרוע, לוכד את מלך יהודה ומשעבד את הארץ מבחינה כלכלית ושלטונית.
הפרשנים מציגים שתי גישות מרכזיות להשתלשלות האירועים שהובילה למאסרו של יהואחז. הגישה הראשונה מתמקדת במעמדו של פרעה נכה כריבון העליון על ארץ יהודה. על פי גישה זו, העם ביהודה המליך את יהואחז על דעת עצמו וללא אישורו של פרעה [ביאור שטיינזלץ]. יתרה מכך, העם חרג מסדרי השלטון התקינים כאשר בחר להמליך את יהואחז הקטן, והתעלם מזכותו החוקית של אחיו הגדול, יהויקים, שהיה הראוי למלוכה [מלבי"ם, מצודת דוד]. בתגובה לכך, פרעה נכה לקח את יהואחז לרבלה, שהיא עיר בצפון סוריה [ביאור שטיינזלץ], ושם וַיַּאַסְרֵהוּ, קשר אותו [מצודת ציון] בכבלי נחושת כדי להבטיח שלא יוכל למלוך שנית [מלבי"ם].
מנגד, גישה שנייה תולה את המאסר בסכסוך צבאי יזום. יהואחז ביקש לנקום את מות אביו, יאשיהו, שנהרג על ידי פרעה נכה. הוא יצא למסע צבאי, פשט על ארץ מצרים והכה בהם מכה גדולה. בדרכו חזרה, פגש אותו פרעה נכה בארץ חמת, ושם הצליח ללכוד ולאסור אותו. מאחר שפרעה נכה כלל לא התכוון להילחם ביהודה, אלא יהואחז הוא שיזם את ההתקפה, ה' אפשר לפרעה לגבור עליו ולקחת אותו בשבי [רד"ק, חומת אנך].
הכתיב והקרי בפסוק משקפים את מורכבות מצבו של יהואחז [מנחת שי]. המילה נכתבת במלך, כדי לציין שפרעה לכד אותו בעודו מולך בירושלים, בתוך תקופת שלטונו הקצרה. אולם המילה נקראת מִמְּלֹךְ, כדי להדגיש את התוצאה, שפרעה הסיר אותו לחלוטין מן המלוכה [רד"ק, מצודת דוד].
לאחר הדחת המלך, וַיִּתֶּן־עֹנֶשׁ, פרעה הטיל על הארץ קנס כספי כבד ומשמעותי [ביאור שטיינזלץ]. קנס זה הוטל כעונש על כך שהעם העז להמליך את האח הצעיר על פני הגדול [מלבי"ם, מצודת דוד], והוא נקבע כמס קבוע שיהודה נדרשה לשלם מדי שנה בשנה [רלב"ג]. באשר לשיעור הקנס, הפסוק מציין וְכִכַּר זָהָב, שלפי פשוטו מדובר בכיכר זהב אחת בלבד, אף שבתרגום הארמי המילה מופיעה בלשון רבים מבלי לפרט את הכמות המדויקת [רד"ק].