המלך יאשיהו פוקד אַל־יָנַע עַצְמוֹתָיו, כלומר מצווה שלא יזיזו ממקומן את עצמותיו של איש האלוהים משום קדושתו. הוראה זו הובילה לכך שוַיְמַלְּטוּ, כלומר הצילו, גם את עַצְמוֹת הַנָּבִיא אֲשֶׁר־בָּא מִשֹּׁמְרֽוֹן. זהו נביא השקר הזקן שפיתה בעבר את איש האלוהים וביקש להיקבר בסמוך אליו באותו הקבר ממש. מכיוון ששני הנביאים היו קבורים יחד ולא ניתן היה להבחין בין העצמות, נמנעו אנשי המלך מלקחת עצמות כלשהן מתוך חשש שיפגעו בקדוש. כך, אך ורק בזכות סמיכותן לעצמות איש האלוהים, ניצלו גם עצמותיו של נביא השקר.
מלכים ב, פרק כ״ג, פסוק י״ח
וַיֹּ֙אמֶר֙ הַנִּ֣יחוּ ל֔וֹ אִ֖ישׁ אַל־יָנַ֣ע עַצְמוֹתָ֑יו וַֽיְמַלְּטוּ֙ עַצְמוֹתָ֔יו אֵ֚ת עַצְמ֣וֹת הַנָּבִ֔יא אֲשֶׁר־בָּ֖א מִשֹּׁמְרֽוֹן׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.