תארו לעצמכם שאתם מנקים את החדר שלכם ביסודיות, מוציאים את כל מה שמיותר ומשאירים רק את מה שחשוב וטוב. איך הייתם מרגישים אחר כך? תחושה נפלאה של התחלה חדשה, נכון? המלך יאשיהו עשה בדיוק את זה, אבל למדינה שלמה. הוא ניקה את ארץ יהודה מכל הפסלים והעבודה הזרה שהיו בה, כדי שהעם יחזור לעבוד רק את ה'.
כדי לחגוג את ההתחלה החדשה הזו, המלך מבקש מהעם: עֲשׂוּ פֶסַח לַה' אֱלֹהֵיכֶם. הוא מורה להם לקיים את החג בדיוק כמו שכתוב בתוך סֵפֶר הַבְּרִית, כלומר, על פי ספר התורה. למה המלך בחר דווקא בחג הפסח? כי חג הפסח מזכיר לנו את יציאת מצרים, שבה בני ישראל עזבו את האלילים של המצרים והתחילו להאמין בה'. עכשיו, כשעם ישראל שוב עזב את הפסלים וחזר אל ה', חג הפסח הוא הדרך המושלמת להראות את זה.
התנ"ך מספר שפסח מיוחד כל כך לא נחגג המון שנים, מאז תקופת השופטים. האם זה אומר שעם ישראל בכלל לא חגג את הפסח כל השנים האלה? ממש לא. הם חגגו, אבל תמיד היה משהו חסר. לפעמים אנשים עדיין עבדו קצת עבודה זרה במקביל, ולפעמים לא כולם רצו לחגוג יחד. אפילו בימי מלכים צדיקים כמו חזקיהו, היו אנשים שזלזלו בחג או שלא היו טהורים לגמרי. אבל הפסח של המלך יאשיהו היה מיוחד במינו. כל העם השתתף בו יחד, בלב שלם, בטהרה מלאה, ובלי שום עבודה זרה מסביב. הפעם האחרונה שעם ישראל היה כל כך מאוחד וקרוב לה' הייתה רק בימי שמואל הנביא.