מלכים ב, פרק כ״ג, פסוק ו׳

תחשבו על חפץ שאתם ממש רוצים לסלק מהסביבה שלכם, משהו שאתם רוצים לוודא שלא תראו יותר לעולם ושלא יישאר ממנו שום זכר. כיצד הייתם פועלים כדי שהוא ייעלם לגמרי? המלך יאשיהו החליט לנקות את בית ה' מכל הפסלים שהמלכים הקודמים הכניסו לשם. הוא הוציא מהמקדש את האשרה, שהייתה סוג של עבודה זרה, ולקח אותה החוצה אל נחל קדרון כדי לשרוף אותה. אבל יאשיהו לא הסתפק רק בשריפה. המילה וַיָּדֶק מלמדת אותנו שאחרי שהאשרה נשרפה, המלך כתש ופורר את השאריות שלה היטב עד שהן הפכו לאבקה דקה ממש כמו עפר. את העפר הזה הוא לא סתם פיזר ברוח, אלא זרק אותו עַל קֶבֶר בְּנֵי הָעָם. אלו היו הקברים של אותם אנשים שבחייהם בחרו להתפלל לעבודה הזרה הזו. יאשיהו עשה זאת משתי סיבות חשובות. קודם כל, כדי להראות לכולם כמה הפסל הזה חסר ערך ולהמחיש כמה חסר היגיון זה היה לעבוד אותו. בנוסף, יש כאן פעולה חכמה מאוד: מכיוון שאסור לאנשים לקחת דברים מבית קברות או להשתמש בהם, ברגע שיאשיהו פיזר שם את העפר, הוא בעצם הבטיח שאנשים יתרחקו מהמקום ואף אחד לא יוכל לקחת את שאריות העבודה הזרה ולהשתמש בהן שוב לעולם.