יצא לכם פעם להחליט שאתם מנקים את החדר ביסודיות ומוציאים ממנו את כל מה שלא צריך? תארו לעצמכם שהייתם צריכים לנקות ממלכה שלמה. אחרי שהמלך יאשיהו קרא בספר התורה שהתגלה, הוא הבין שחייבים לפעול מיד ולסלק את כל העבודה הזרה מהארץ. הוא החליט להתחיל במקום הכי קדוש וחשוב, בית המקדש.
המלך קרא לחלקיהו הכהן הגדול ולעוזרים שלו, שנקראים כֹּהֲנֵי הַמִּשְׁנֶה, כי הם היו השניים בתפקיד אחרי הכהן הגדול. יחד איתם הוא קרא גם אל שֹׁמְרֵי הַסַּף, שהיו השומרים והאחראים על המפתחות של המקדש. יאשיהו ציווה עליהם להוציא מתוך בית ה' אֵת כׇּל־הַכֵּלִים הָעֲשׂוּיִם לַבַּעַל וְלָאֲשֵׁרָה וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם. אלו היו חפצים ששימשו בעבר לעבודה זרה, ומלך קודם בשם אמון הכניס אותם לשם.
המלך דאג שכל החפצים האלו יסולקו לגמרי. הוא ציווה לשרוף אותם מחוץ לירושלים, במקום שנקרא בְּשַׁדְמוֹת קִדְרוֹן, שהם השדות והמישורים הפתוחים שנמצאים ליד נחל קדרון. אבל יאשיהו לא הסתפק בזה. הוא לקח את האפר שנשאר הרחק מירושלים, וְנָשָׂא אֶת־עֲפָרָם בֵּית־אֵל. למה דווקא לעיר בית אל? כי שם היה בעבר המרכז של העבודה הזרה. יאשיהו רצה לפזר את האפר דווקא שם, כדי להעביר מסר ברור ולהראות לכולם שכל הפסלים והאלילים הם בסך הכל עפר פשוט שחוזר לאדמה, ואין בהם שום כוח.