נציגי כלל שבטי ישראל מתקבצים בחברון כדי להכתיר את דוד למלך ולאחד את האומה תחת מנהיגותו, מהלך שהתרחש מיד לאחר רצח איש בושת או בתום חמש שנים ללא שלטון. בפנייתם אליו הם מצהירים כי הם עצמך וּבְשָׂרְךָ, כלומר קרובי משפחתו ממש, ומבקשים שינהג בהם באחווה שווה לזו של שבט יהודה שכן כולם אחים. מעבר לקרבת המשפחה, אמירה זו מבטאת קבלה מוחלטת של מנהיגותו. בכך שהם מדמים את עצמם לעצמות ולבשר, הם מתארים את העם כגוף פיזי ואילו את דוד כנפש העליונה המפיחה בו חיים, ומוסרים את עצמם להנהגתו בלב שלם.
שמואל ב, פרק ה׳, פסוק א׳
וַיָּבֹ֜אוּ כׇּל־שִׁבְטֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־דָּוִ֖ד חֶבְר֑וֹנָה וַיֹּאמְר֣וּ לֵאמֹ֔ר הִנְנ֛וּ עַצְמְךָ֥ וּֽבְשָׂרְךָ֖ אֲנָֽחְנוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.