ההבנה הברורה שהתגבשה אצל דוד כי ה' הוא שהכין וביסס את מלכותו באה לידי ביטוי במילה וַיֵּדַע. ידיעה זו נבעה מהתבוננות בהצלחותיו המדיניות והצבאיות, בכניעת עמים זרים אליו, וכן מתוך השראה נבואית פנימית. דוד הכיר בכך שמלכותו נִשֵּׂא, כלומר מרוממת על ידי ה', לא למען כבודו העצמי אלא אך ורק בַּעֲבוּר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. תכלית הצלחתו הייתה להביא תועלת לאומה ולשמש לה כרועה מסור. מתוך תחושת שליחות זו, פעל דוד לבסס את עתיד הממלכה ונשא נשים נוספות כדי להעמיד מתוכן יורש ראוי שימשיך להנהיג את העם.
שמואל ב, פרק ה׳, פסוק י״ב
וַיֵּ֣דַע דָּוִ֔ד כִּֽי־הֱכִינ֧וֹ יְהֹוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְכִי֙ נִשֵּׂ֣א מַמְלַכְתּ֔וֹ בַּעֲב֖וּר עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.