תארו לעצמכם שהצלחתם במשימה ענקית, ניצחתם בתחרות חשובה וכולם מעריצים אתכם. מה הייתם חושבים באותו רגע? אולי הייתם מרגישים הכי חזקים וחכמים בעולם. דוד המלך חווה בדיוק רגע כזה. הוא כבש את ירושלים, הממלכה שלו הלכה וגדלה, ואפילו מלכים מארצות רחוקות שלחו אליו מתנות יקרות ופועלים כדי לבנות לו ארמון.
אבל במקום להתגאות, המילה וַיֵּדַע מגלה לנו שדוד הבין משהו עמוק מאוד. מתוך כל ההצלחות האלה, הוא ידע בבירור שרק ה' הוא זה שעזר לו והכין אותו להיות מלך. דוד ראה שמעמדו נִשֵּׂא, כלומר שהממלכה שלו מורמת וחשובה, אבל הוא לא חשב שזה קרה כדי שהוא יקבל כבוד.
דוד הבין שההצלחה שלו הגיעה אך ורק בַּעֲבוּר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. ה' אוהב את עם ישראל, והוא נתן לדוד את כל הכוח והגדולה הזו רק כדי שדוד יוכל להיות רועה טוב ומסור שדואג לעם שלו. מתוך ההבנה הזו, דוד רצה להבטיח שגם בעתיד יהיה לעם מנהיג טוב, ולכן הוא הקים משפחה גדולה בירושלים כדי לגדל בן שיהיה יורש ראוי וימשיך להנהיג את עם ישראל באהבה.