יצא לכם פעם לכעוס כל כך על מישהו שהתנהג לא יפה, עד שרציתם שהוא יקבל עונש מיד? אליהו הנביא כעס מאוד על עם ישראל בגלל החטאים שלהם, ולכן הוא גזר עליהם עונש של בצורת, שבה לא יורד גשם. אבל ה' רצה ללמד את אליהו שיעור חשוב על סבלנות ורחמים, גם כלפי מי שטועה.
בדרך כלל, כשהתנ"ך משתמש במילה לֵאמֹר, הכוונה היא שהנביא צריך ללכת ולהגיד משהו לאנשים אחרים. אבל הפעם, ה' שולח את אליהו למסע מיוחד, והפרטים של המסע הם אלו שנועדו "לאמר" ולרמוז לאליהו מסר סודי. תחילה, ה' אומר לו לפנות קֵדְמָה, כלומר לכיוון מזרח. הכיוון הזה נועד להזכיר לאליהו את אברהם אבינו, שהגיע מהמזרח. אברהם היה מארח באהבה גם אנשים שעבדו אלילים, מתוך תקווה לקרב אותם לה'. ה' מרמז לאליהו שכדאי ללמוד מאברהם ולהיות סבלני כלפי הילדים שלו.
לאחר מכן, ה' מצווה עליו להסתתר בתוך נַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵּן. השם "כרית" מזכיר את קריעת ים סוף ונהר הירדן. כשה' חצה את המים בעבר, הוא עשה זאת בזכות הצדיקים שהיו בעם, למרות שהיו שם גם אנשים שחטאו. ה' מזכיר לאליהו שגם עכשיו יש בעם ישראל אלפי אנשים טובים ונביאי אמת, ובזכותם לא כדאי להעניש את כולם.
לבסוף, ה' מבטיח לאליהו שמי שיביא לו אוכל הם דווקא עֹרְבִים. למה עורבים? כי בתיבת נח, העורב התנהג בצורה לא טובה, ובכל זאת נח המשיך להאכיל אותו וה' דאג לו. דרך העורבים, ה' מראה לאליהו שהוא נותן חיים ופרנסה לכולם באהבה, גם למי שלפעמים נראה שלא מגיע לו.