קרה לכם פעם שהייתם כל כך בטוחים שאתם צודקים, עד שהיה לכם קשה להרגיש חמלה כלפי מי שטעה? זה בערך מה שקרה לאליהו הנביא. הוא עצר את הגשם בגלל החטאים של עם ישראל, וגם כשהנחל שלו עצמו התייבש, הוא נשאר קפדן ולא ביקש מה׳ להחזיר את המים.
כעת ה׳ פונה אליו, ומופיעה המילה לֵאמֹר. בדרך כלל, המילה הזו פירושה שצריך להעביר את המסר לאנשים אחרים, אבל כאן ה׳ מדבר רק אל אליהו. הסיבה לכך היא שה׳ רוצה ללמד את הנביא שיעור חשוב מאוד. ה׳ שולח אותו לעיר אחרת, אל אישה אלמנה וילד יתום שאין להם כמעט אוכל. ה׳ לא רק דואג לאליהו למקום לשתות בו, אלא רוצה שהוא יראה ממש מקרוב את הקושי של האנשים הכי חלשים ועניים.
כשאליהו יראה את המצוקה שלהם ויבין שגם הוא עצמו זקוק לנס כדי לקבל מעט לחם מאישה כל כך ענייה, הלב שלו יתעורר לרחמים. ה׳ מקווה שדרך המפגש הזה, אליהו יבין כמה קשה לכל עם ישראל, ויחליט בעצמו לבקש מה׳ להוריד שוב גשם. זה גם מסביר למה בהמשך אליהו יבקש מהאלמנה מים ולחם בצורה שאולי נראית לנו בהתחלה קצת חסרת התחשבות, כי הכל הוא חלק מתהליך שה׳ מעביר את הנביא כדי ללמד אותו לרחם על העם.