מלכים א, פרק ו׳, פסוק י״ז

החלל המרכזי של המקדש, הנקרא היכל, השתרע על פני ארבעים אמות מתוך שישים האמות של אורך הבית כולו. מיקומו מוגדר במילה לִפְנָי, המלמדת כי הוא ניצב ממש לפני קודש הקודשים, בצדו המזרחי ולכיוון חוץ. גישה אחרת מסבירה כי משמעות המילה היא פנימה, כלומר שההיכל ממוקם לפנים מאולם הכניסה למקדש. לצד ההסברים האדריכליים, ישנה משמעות רעיונית לפיה מילה זו נגזרת מלשון פנים, שכן זהו המוקד שאליו כל העם מפנה את פניו ומכוון את לבו בעת התפילה אל ה'.