מלכים א, פרק ו׳, פסוק כ״ז

הכנסת הכרובים אל קודש הקודשים, המכונה הַבַּיִת הַפְּנִימִי, יצרה חופה רציפה שמילאה את כל חלל החדר. יש הסבורים כי הכרובים נעשו מראש בכנפיים פרושות, ויש המסבירים כי כנפיהם היו מתקפלות כשל עופות, וַיִּפְרְשׂוּ אותן במלואן כדי לסוכך על הארון רק לאחר שהוכנסו למקומם. הכרובים הוצבו כשפניהם קדימה וכנפיהם פרושות לצדדים, כך שהכנף הקיצונית של כל כרוב נגעה בַּקִּיר הצפוני או הדרומי. שאר הכנפיים הופנו אֶל־תּוֹךְ הַבַּיִת, אל עבר מרכז החלל, עד שהיו נֹגְעֹת כָּנָף אֶל־כָּנָף בדיוק באמצע. פריסה זו השתרעה על פני עשרים אמה והתאימה לרוחב החדר בדרך הטבע, שכן גופי הכרובים ניצבו מתחת לכנפיהם ולא תפסו שטח אופקי נוסף.