תארו לעצמכם שאתם בורחים, עייפים ורעבים מאוד, והאוכל היחיד שאתם מוצאים הוא אוכל שבדרך כלל אסור לכם לאכול. זה בדיוק מה שקרה לדוד. הוא מגיע אל המשכן כשהוא נמלט ורעב, והכהן שפוגש אותו מאוד רוצה לעזור לו, אבל יש לו בעיה. הכהן מסביר שאין לו לֶחֶם חֹל, כלומר לחם רגיל שאוכלים בכל יום. האוכל היחיד שיש לו הוא לֶחֶם קֹדֶשׁ, לחם מיוחד וקדוש שבדרך כלל מותר רק לכהנים לאכול.
אז איך בכל זאת הכהן מסכים לתת לדוד מהלחם הזה? הכהן מבין שדוד והאנשים שלו נמצאים בסכנה של ממש בגלל הרעב הכבד. כשיש סכנת חיים, זה חשוב יותר מהאיסור, והדבר הכי חשוב הוא להציל אותם. אבל לכהן יש תנאי אחד ברור: מותר לאכול את הלחם הקדוש, רק אם שומרים על טהרה. לכן הוא אומר: אִם נִשְׁמְרוּ הַנְּעָרִים אַךְ מֵאִשָּׁה. הוא בעצם שואל אם האנשים שמרו על עצמם טהורים לגמרי, כמו שצריך כשניגשים לדברים קדושים. דרך אגב, הכהן שואל על הנערים למרות שהוא התכוון גם לדוד עצמו. למה הוא עשה את זה? פשוט מתוך כבוד. הוא לא רצה לשאול את דוד ישירות על המצב שלו כדי לא לפגוע בכבודו כמנהיג, אז הוא שאל בעדינות על העוזרים שלו.