שמואל א, פרק כ״א, פסוק ז׳

בעיר הכהנים נוב לא היה מזון חולין, ולכן דוד, שהיה נתון בסכנת חיים עקב רעב קיצוני, נאלץ לבקש לחם קֹדֶשׁ. הכהן העניק לו לחם זה, שלפי רוב הדעות היה לחם הפנים, משום שבמצב של פיקוח נפש יש לבחור באיסור הקל יותר ובתנאי שהאוכלים טהורים. זהו הלחם הַמּוּסָרִים, כלומר הלחם שסולק מעל השולחן במועד החלפת הלחמים, כדי לָשׂוּם לֶחֶם חֹם וטרי במקומו. יש המסבירים כי הלחם החדש נשמר חם בתנור או נאפה בשבת, בעוד אחרים סבורים שהתרחש נס והלחם הישן נותר חם כביום סידורו בשבוע שלפני כן. אירוע הישרדותי זה, שניתן היה למנעו מראש באמצעות כיכרות לחם בודדות, הוביל בסופו של דבר לאסון הכבד שבו נהרגו כהני נוב.