רגע ההתגלות מגיע לשיאו לאחר שורת קריאות ליליות, כאשר התקשורת האלוהית עולה שלב והופכת לישירה ונוכחת יותר. המעבר מקול מסתורי לנבואה גלויה מלווה בהכנה רוחנית, אך במקביל עדיין ניכרים החשש וההיסוס האנושי של הנביא הצעיר.
הביטוי וַיָּבֹא ה' וַיִּתְיַצַּב מעורר מחלוקת באשר לאופי ההתגלות. יש הסבורים כי מדובר בשמיעת קול בלבד שהגיע לאוזניו כמו בפעמים הקודמות, ללא כל מראה עיניים [אברבנאל]. לעומת זאת, גישה אחרת גורסת כי בפעם הזו נראתה לשמואל תמונה ממשית בחזון הנבואה, בדומה למלאך הניצב בדרך [רד"ק]. הגישה הפילוסופית מפרשת את ההתייצבות כמושג שהושאל מעולם החומר אל עולם הרוח: חומר האדם מהווה מסך המבדיל בפני האור הרוחני, ולכן נדרש חיזוק מיוחד כדי שרוח הנבואה תוכל לנוח, להתייצב ולהישאר דבוקה ברוחו של הנביא [מלבי"ם]. מנקודת מבט מדרשית, העובדה שה' בא אל שמואל, בניגוד למשה שהיה צריך להיכנס לאוהל מועד כדי לשמוע את הדיבור, נובעת ממידה כנגד מידה: משה ישב במקומו והעם בא אליו למשפט, ואילו שמואל טרח ונדד מעיר לעיר כדי לשפוט את העם במקומם, ולכן ה' בא אליו [אברבנאל].
הקריאה כְּפַעַם בְּפַעַם מתפרשת כקריאה הדומה לפעמים הקודמות [מצודת ציון], או לחלופין כקריאה נמרצת וחזקה יותר [ביאור שטיינזלץ]. כפילות השם שְׁמוּאֵל שְׁמוּאֵל נועדה לזרז את הנקרא [מצודת ציון], או כדי לעורר את שני חלקי האדם, הרוחני והגשמי, ולהכינם לקבלת הדיבור האלוהי [מלבי"ם]. כמו כן, מודגש כי שמואל הוא אחד מארבעה צדיקים גמורים במקרא ששמם נכפל בקריאה אליהם [מנחת שי].
בתשובתו של שמואל, דַּבֵּר כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ, בולטת השמטת שם ה'. למרות שעלי הכהן הדריך אותו לומר "דבר ה'", שמואל נמנע מכך. רוב הפרשנים מסכימים כי הסיבה לכך היא ספק וחשש: שמואל עדיין לא היה בטוח לחלוטין שמדובר בקול נבואי מאת ה', וחשש שמא זהו קול אחר, ולכן המתין לשמוע את תוכן הדברים בטרם יזכיר את השם. דעה נוספת מציעה ששמואל פשוט ירא מלהזכיר את שם ה' מתוך פחד מעצם מראה הנבואה [רד"ק].
נבואה ראשונה זו שעתיד שמואל לשמוע, טומנת בחובה בשורות קשות על הפורענות העתידה לבוא על ישראל, על מות בני עלי ולקיחת ארון הברית, ועל חורבן נוב עיר הכהנים [רלב"ג].