לאחר ליל ההתגלות השתיקה מופרת ביוזמתו של עלי. המילים וַיִּקְרָא עֵלִי מצביעות על כך שעלי פונה אל שמואל משום שהוא מבין כי הנער חווה חזיון נבואי הנוגע לביתו ולמשפחתו. תחושה זו מתעוררת בו מכיוון שבאותו היום כבר הגיע אליו נביא עם בשורות קשות, ולבו ניבא לו רעות והרגיש את המועקה המתקרבת [מלבי"ם].
באשר לביטוי אֶת שְׁמוּאֵל, קיימים הבדלי נוסח קלים בכתבי יד עתיקים. בעוד שבמספר מקורות וקונקורדנציות מופיעה הגרסה "אל שמואל", הנוסח המקובל בשאר הספרים הוא "את שמואל", כפי שמשתקף גם בתרגומים הארמיים המסורתיים למילה זו [מנחת שי].
הפנייה עצמה מתנהלת באופן ישיר כאשר עלי קורא אליו ואומר "שמואל בני!", ושמואל משיב לו מיד באומרו "הנני" [ביאור שטיינזלץ].